פורסם בגלובס, מאת: אלה אלקלעי, בתאריך: 18.10.19
קטונתי מלהיכנס לדיון עם עו"ד דוד חודק על ההיבטים המשפטיים של ממשל תאגידי, ואני כמובן מסכימה עם חלק משמעותי מההיגדים במאמרו שפרסם השבוע ב"גלובס" ("תכלית החברה העסקית תחת התקפה"), אבל בדיון הציבורי הער המתנהל בנושא אחריות תאגידית הייתי רוצה להוסיף 3 היבטים לדיון:
1. תכלית - אני הייתי מגדירה את התכלית העסקית של בית השקעות, לדוגמה, כחברה המטפלת בכסף של אנשים אחרים, ואת התכלית של משרד עורכי דין כחברה המספקת ייעוץ משפטי או המטפלת בהיבטים המשפטיים של לקוחותיה.
2. אי-אפשר להתעלם מהמציאות שבה יש כיום חברות שהן גדולות ממרבית המדינות. אפל יכולה לממן את כל תקציב מדינת ישראל במשך שנתיים מהכסף שכבר נצבר בקופתה. פייסבוק, גוגל אמזון שולטות בתודעה, בפוליטיקה ובהיבטים של הכלכלה. בגודל כזה, בהיקף פעילות שכזה, בהשפעה שכזו אי-אפשר להסתפק בהגדרה שתכלית החברות הללו היא להרוויח.
3. התפתחות המידע והידע שזמינים לנו כמשקיעים היא מהפכה שמאפשרת לנו לבחון ולהעריך את איכות הניהול ונותנת לנו סט כלים משופר לבחון את הסיכון והסיכוי הגלומים בעתידן של חברות. אין ספק כי ניהול העובדים, הספקים, הלקוחות, ההשפעה על הסביבה - אלה תהליכים ומשימות מורכבות לניהול, אבל הן אלה שיקבעו במידה רבה את הרווחיות והשרידות העתידיות של החברה.
אנחנו חיות וחיים בתקופה שבה הפרדיגמות שאפשרו ניהול תקין של החברה בעשורים החולפים הפסיקו להיות תקפים. ההגדרות של ימין ושמאל כלכלי, שאפשרו למדינות שונות להתפתח ולפעול במסגרת דוגמה כלכלית חברתית ברורה, מתקשות לאפשר לנו לנהל באופן תקין לא את החברה ולא את הכלכלה, לא ברוסיה ולא בארה"ב. אי-אפשר להתעלם מאי-השוויון בתוך ובין מדינות, ואי-אפשר להתעלם מהכלים החדשים שעומדים לרשותנו לנהל השקעות, פירמות ואולי בעתיד גם מדינות בצורה טובה יותר. בעידן של היום אולי עדיף לבחון התורה הכלכלית של פרופ' אסתר דופלו ולא להסתפק בפרופ' מילטון פרידמן.
הכותבת היא יו"רית IBI קרנות נאמנות. ל־IBI יש תיק השקעות אחראיות.
לקריאת הכתבה המלאה ב"גלובס":