פורסם ב-גלובס, מאת: אהרון רוזן בתאריך ה-20.08.19
צילום רויטרס
לכלכלן מילטון פרידמן המנוח לא היו ספקות: "יש אחריות חברתית אחת ויחידה בעסקים", כתב זוכה פרס נובל בכלכלה בשנת 1970: "לעסוק בפעילות שנועדה להגדיל את הרווחים". כלומר, חברות חייבות לציית לחוק. אך מעבר לכך, התפקיד שלהן הוא לעשות כסף עבור בעלי המניות. ההשקפה הזו של פרידמן, מענקי התיאוריה הכלכלית המודרנית, החזיקה מעמד בארה"ב בעשורים שחלפו מאז. עד עכשיו.
"השולחן העגול של העסקים", מועדון מנכ"לים של כ-200 מהחברות המשפיעות ביותר באמריקה, הכריז בחגיגיות על מטרה חדשה לעסקים, והשליך את הציווי של פרידמן לפח האשפה ההיסטורי. ההצהרה החדשה שלהם היא בת 300 מילה בסך הכול, ובעלי המניות מוזכרים בה רק במילה ה-250. מועדון המנכ"לים מתייחס ל"יצירת ערך ללקוחות, השקעה בעובדים, קידום רב-גוניות והכללה, טיפול הוגן ואתי בספקים, תמיכה בקהילות שבהן אנחנו עובדים, והגנה על הסביבה".
האם אלה ימות המשיח של השמאל, או אולי של הקפיטליזם הנאור המודרני
הצהרת הכוונות החשובה הקודמת של השולחן העגול של העסקים (BRT) הייתה ב-1997, והיא קידשה את הפילוסופיה של פרידמן, שכנראה מתהפך כעת בקברו: "החובה העליונה של הנהלה ומועצת מנהלים היא לבעלי המניות של החברה", נאמר שם, "האינטרסים של בעלי עניין (stakeholders) אחרים רלבנטיים רק כנגזרים מן החובה לבעלי המניות".
משמאל: ג'יני רומנטי IBM, ג'ולי סוויט, אקסנצ'ור, טים קוק. מנכ"ל אפל, ג'יימס קווינסי, קוקה קולה / צילום: רויטרס
שנת בחירות בצל שאלות עסקיות ואתיות
אבל זה היה אז. בהצהרה הנוכחית אומרים שם: "בעוד שכל חברה יחידה שלנו משרתת את המטרה התאגידית שלה, אנחנו חולקים מחויבות יסודית לכל בעל העניין שלנו. אנחנו מחויבים לספק ערך לכולם, למען ההצלחה העתידית של החברות שלנו, הקהילות שלנו והמדינה שלנו".
מצפונו של וול סטריט, אם יש דבר כזה, עומד בחזית העסקים והפוליטיקה בארה"ב לאחרונה, כאשר נושאים, כמו שוויון כלכלי ופרקטיקות הוגנות של עסקים, הופכים לדומיננטיים לקראת מערכת הבחירות לנשיאות ולקונגרס של 2020. זאת, לצד אישיותו מעוררת המחלוקת של הנשיא האמריקאי עצמו, דונלד טראמפ, שבהחלט עונה על הגדרת פרידמן של ניהול עסקים למטרת רווח. השאלה היא, בין היתר, אם הנשיא טראמפ לא מקדם רווח לטווח קצר על חשבון רווח כלכלי ומדיני מתמשך בטווח הארוך.
השולחן העגול של העסקים הוקם ב-1972, ומסוף שנות ה-70 הוא מפרסם הצהרות רבות על עקרונות המשילות (התנהלות) התאגידית. השבוע הוא קבע שההגדרה החדשה של מטרת חברה כלכלית "מחליפה" את ההצהרות הקודמות שלו, ומדגישה "סטנדרט מודרני של אחריות תאגידית".
"החלום האמריקאי חי, אך הוא נשחק", אמר ג'יימי דיימון, מהמנכ"לים הידועים ביותר באמריקה, מבנק ג'י. פי. מורגן צ'ייס. דיימון הוא גם יו"ר השולחן העגול. לצד דיימון, ההצהרה נחתמה על ידי דמויות כמו ג'ף בזוס מאמזון, טים קוק מאפל, בריאן מוינהן מבנק אוף אמריקה (הבנק מספר 2 אחרי ג'יי. פי. מורגן), דניס מילנברג מבואינג, מרי בארה מ-GM מרלין הויסון מלוקהיד מרטין.
משמאל: מרלין היוסון, לוקהיד מרטין, צפרא כץ, אורקל, בריאן מוינהאן, בנק אוף אמריקה, מייקל דל, חברת דל / צילום: רויטרס
"לעזור יותר לאמריקאי הממוצע"
ההצהרה היא תוצאה של בדיקה שנמשכה שנה תמימה והחלה בארוחת ערב של קיטורים בהשתתפות מבקרים מהעיתונות, בעקבות סקר מקיף של מנכ"לים, אקדמאים, מנהלי ארגונים לא ממשלתיים ופוליטיקאים. "זו היתה נסיעה ארוכה", אמר אלכס גורסקי, מנכ"ל ג'ונסון אנד ג'ונסון, שעמד בראש המאמץ. אבל זו היתה נסיעה הכרחית, מפני ש"אנשים שואלים שאלות יסודיות - עד כמה הקפיטליזם משרת את החברה".
גם דיימון אמר שההצהרה "היא הכרה בכך שהעסקים יכולים לעשות יותר כדי לעזור לאמריקאי הממוצע"."רוב המעסיקים משקיעים בעובדים ובקהילות שלהם מפני שהם יודעים שזו הדרך היחידה להצליח בטווח הארוך. העקרונות המודרניים הללו משקפים את המחויבות הבלתי מעורערת של קהילת העסקים לחתור לכלכלה שמשרתת את כל האמריקאים", כתב דיימון.
אפילו לארי פינק, מנכ"ל בלקרוק, קבוצת ההשקעות והקרנות האדירה, שבימים כתיקונם היה אמור להיות הנציג עלי אדמות של מילטון פרידמן, חתם על ההצהרה. כבר תקופה ארוכה שפינק מטיף לשינוי הגדרת מטרת חברה עסקית, בייחוד בכל הנוגע ל"זיקה הבלתי ניתנת להכחשה" בין מטרה ורווחים.
"המטרה איננה אך ורק החתירה לרווחים, אלא לכוח המניע שלהם", כתב פינק באגרתו לבעלי מניות בלקרוק מ=2019. "כאשר הפערים ממשיכים להתרחב, חברות חייבות להפגין את המחויבות שלהן למדינות, למחוזות ולקהילות שבהם הן פועלות, במיוחד בתחומים שהם מהותיים לשגשוג העתידי של העולם".
משמאל: ג'יימי דיימון, ג'יי פי מורגן צ'ייס, לארי פינק, בלקרוק, מרי בארה, ג'נרל מוטורס, ג'ף בזוס, אמזון / צילום: רויטרס
הכוח העולה של המילניאלס
פינק ציין שה"מילניאלס" (ילידי שנות ה-80-90) מהווים כבר 35% מכוח העבודה והציפיות שלהם ממקום העבודה שלהם שונות ממה שידענו קודם. פינק הסביר שכשהדור הזה נשאל בסקרים מה הדבר החשוב ביותר שחברה צריכה לעשות - רובם משיבים "לשפר את החברה". לא בע"מ, אלא חברה במובן Society.
פינק כתב שהשינויים הכלכליים היסודיים, ואי-יכולתו של הממשל האמריקאי לספק פתרונות בני-קיימא, כפו על החברה אמריקאית לצפות להנחיות ולפתרונות של החברות העסקיות בנושאי חברה וכלכלה, כולל איכות סביבה ושוויון מגדרי וגזעי.
יתכן ששורשי השינוי המנטלי שהביא לפרסום ההצהרה היה נאום שנשא ביל גייטס בכנס בדאבוס ב=2008, בשנה האחרונה שלו כמנכ"ל מיקרוסופט במשרה מלאה. גייטס קרא ל"קפיטליזם יצירתי" חדש. הוא אמר בפורום הכלכלי העולמי ש"הגאונות של הקפיטליזם טמונה ביכולתו לרתום את האינטרס העצמי בדרכים מועילות ובנות קיימא, אבל הפירות שלו מוטים באופן בלתי נמנע לכיוון אלו שיכולים לשלם". כדי לספק שיפור מהיר במצב העניים, אמר אז גייטס, אנחנו זקוקים למערכת שמלכדת חידושים ועסקים בדרך טובה בהרבה. למערכת כזו תהיה משימה כפולה - להשיג רווחים ובו זמנית לשפר את חייהם של אלו שאינם נהנים במיוחד מכוחות השוק.
כעשור לאחר מכן, בשנת 2019, כנס דאבוס כבר התקיים תחת עננת החשדנות של רבים בעולם כלפי המוסדות הקיימים. המילה "אמון" תפסה חלק גדול מהדיונים בכנס, שעסק בעיקר בשינויים שחייבים לעשות כדי לקדם את האנושות ולשמור על כדור הארץ.
פרופסור מייקל פורטר מבית הספר לעסקים בהרווארד, החל בשנים האחרונות לקדם את מה שהוא הגדיר "קפיטליזם של ערך משותף", ומייסד חברת המזון האורגני הול פודס , ג'ון מקיי, דיבר על "קפיטליזם מצפוני". מנכ"ל חברת התוכנה Salesforce , מארק בניוף, כת ספר על "קפיטליזם רחום". לין פורסטר דה רוטשילד, מנכ"לית חברת ההשקעות המשפחתית, דיברה על "קפיטליזם מכליל" (במשמעות של "אוסף תחת כנפיו") וקבוצת קונפרנס בורד שהיא גוף מחקר סטטיסטי של עסקים דיברה על "קפיטליזם בר-קיימא".
משבר 2008 שינה תפיסות
כל או כך, ברור שהקפיטליזם, בייחוד הפיננסי, הגיע פיזית ומחשבתית לכמעט פשיטת רגל לפני עשור, במשבר הפיננסי העולמי והמיתון הגדול של 2008-2009, שספיחיו ניכרים עדיין לא רק בדרום אירופה (יוון, איטליה), אלא גם בארה"ב. זהו הרקע הרעיוני הבסיסי למהפכה המחשבתית של "שולחן העסקים".
התפיסה שהוכחה על ידי כלכלנים כמו תומא פיקטי (צרפתי שעובד בארה"ב), שבה המאון העליון של האוכלוסייה נהנה מפירות הקפיטליזם הפרוע בצורה לא מידתית להחריד, השתרשה בציבור האמריקאי. המעמד הבינוני ממשיך להישחק, כמו גם אזורים רחבים של "חגורת החלודה" - תעשיות הפלדה והפחם לשעבר - למרות שנתוני הצמיחה התאוששו (עד לרבעון שעבר). עם זאת, המגמה הכלכלית הנוכחית אינה בת-קיימא לשנים רבות.
אם נוסיף לכך את המחדלים מעשה ידי ההנהגה, קרי הנשיא טראמפ, שבבת אחת פתח במלחמות סחר נגד רוב העולם (סין, אירופה, מקסיקו, קנדה ועוד) ומימש רפורמת מס שמיטיבה עם העשירון העליון, נגיע לצורך הדחוף בהגדרה מחדש של קפיטליזם.
ההגדרה הישנה של מילטון פרידמן אפשרה את ההנדסה הפיננסית הפנטסטית, שבה נמכרו אג"ח מגובות משכנתאות סאב-פריים גרועות כניירות ערך סולידיים, למטרת רווח. פקיעת הבועה הזו הצביעה על כשלי השוק החופשי, שעליהם לא עמד בשעתו אלן גרינספן, היו"ר המיתולוגי של הפדרל ריזרב, שפשוט לא האמין שהבנקים ממציאים ניירות זבל כדי להרוויח. גרינספן, אחד האחראים למשבר, כמפקח על המגזר הפיננסי, לא העלה בדעתו שהבנקים פעלו למען רווח בטווח הקצר, על חשבון הכלכלה והחברה האמריקאית כולה.
מנהלים ישראלים מתגייסים לטובת המטרה
בישראל פועל ארגון "קפיטליזם קשוב" במטרה לקדם תפיסות רחבות יותר של אחריות של חברה בע"מ או ארגון כלפי המדינה והאנשים סביבם. לדברי יו"ר הארגון אשת העסקים ד"ר יעל אלמוג זכאי, התופעה הזאת כבר קיימת בארץ, וישנם לא מעט מנהלים בכירים ישראלים שמדברים באותה שפה של מקביליהם האמריקאים. "לעסק יש עוד מטרות חוץ מלייצר רווחים והוא צריך לדאוג לבעלי העניין בו והוא צריך לשאוף לעשות אימפקט. זה יותר מאשר לפעול באתיות ובעדינות".
יש ביקורת, לפיה מדובר במנהלים עשירים ושבעים, שהצהרותיהם באות רק למטרות תדמית ושיווק.
"קל לחפש מה לא בסדר, אבל השאלה היא אם האנשים שמבקרים את המנהלים מעדיפים שהקול הזה לא יישמע בכלל? מה זה משנה אם אלה מנהלים מצליחים. ההיפך, אנחנו רוצים שאנשים מצליחים יגידו דברים כאלה. אלה אנשים שפילסו את הדרך באמצעות החשיבה הזאת והם רוצים להפיץ אותה".
לדברי צבי סטפק, ממייסדי הארגון ויו"ר מיטב דש, המנהלים האמריקאים לא נעשו פתאום סוציאליסטים. "הם ממש לא. הם נטועים חזק בקפיטליזם האמריקאי, וטוב שכך, אבל הם הבינו שאי אפשר להמשיך עם הקפיטליזם בצורתו הנוכחית. הם מאמינים בחלום האמריקאי, אבל הם מרגישים שהוא הולך ונפרם, כפי שהם עצמם אומרים. צריך להדגיש, זה לא יקרה מחר בבוקר. לקפיטליזם האמריקאי יש דרך ארוכה לעשות כדי ליישם את העקרונות האלה. עולם העסקים האמריקאי הוא ציני ואכזרי. חובת ההוכחה מוטלת עליהם בהטמעת העקרונות הלכה למעשה בארגונים שהם עומדים בראשם, וכך גם לגבי ישראל".
ההצהרה המלאה של השולחן העגול של העסקים
לאמריקאים מגיעה כלכלה, שמאפשרת לכל אדם להצליח בעבודה קשה וביצירתיות, ולנהל חיים של משמעות וכבוד. אנחנו מאמינים שמערכת השוק החופשי היא האמצעי הטוב ביותר ליצירת משרות טובות, כלכלה חזקה ובת-קיימא, חדשנות, סביבה בריאה והזדמנות כלכלית לכול.
העסקים ממלאים תפקיד חיוני בכלכלה על ידי יצירת משרות, טיפוח חדשנות ואספקת סחורות ושירותים חיוניים. עסקים מייצרים ומוכרים מוצרי צריכה, ציוד ייצור וכלי רכב, תומכים בביטחון הלאומי, מגדלים ומייצרים מזון, מספקים שירותי בריאות ואנרגיה ומציעים שירותים פיננסיים, תקשורת ואחרים שבבסיס צמיחה כלכלית.
למרות שכל חברה יחידה משרתת את המטרה שלה, אנחנו חולקים מחויבות יסודית לכל בעלי העניין שלנו. אנחנו מחויבים ל:
מתן ערך ללקוחות שלנו. אנחנו נקדם את המסורת של חברות אמריקאיות שמובילות את הדרך בעמידה או בעלייה על ציפיות הלקוחות. השקעה בעובדינו. זה מתחיל בתגמול הוגן ובמתן הטבות חשובות. זה כולל גם תמיכה בהסבה מקצועית ובהכשרה שמסייעת לפתח כישורים חדשים בעולם שמשתנה במהירות. אנחנו מטפחים רב-גוניות והכללה, כבוד עצמי וכיבוד הזולת.
טיפול הוגן ומוסרי בספקים שלנו. אנחנו מחויבים לשמש כשותפים טובים לחברות אחרות, גדולות כקטנות, שמסייעות לנו במשימות שלנו.
תמיכה בקהילות שבהן אנחנו עובדים. אנחנו מכבדים את התושבים ומגינים על הסביבה על ידי אימוץ התנהלות בת-קיימא בכל עסקינו.
יצירת ערך ארוך טווח לבעלי המניות, שמספקים את ההון שמאפשר לחברות להשקיע, לצמוח ולהיות חדשניות. אנחנו מחויבים לשקיפות ולמעורבות אפקטיבית של בעלי המניות.
כל אחד מבעלי העניין הללו הוא חיוני. אנחנו מחויבים לספק ערך לכולם, למען ההצלחה העתידית של החברות שלנו, הקהילות שלנו והמדינה שלנו.
לקריאת הכתבה המלאה ב"גלובס": https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001297854